פסק-דין בתיק ע"מ 5354-06-12

1.       כללי

לפניי ערעור לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"), על שומת עסקאות שהוציא המשיב למערערת ביום 3.5.11, בגינה חויבה המערערת בסך של 98,051 ש"ח (להלן: " השומה"), זאת לאחר ששני זיכויים שהוצאו על ידי המערערת בחודש דצמבר 2007, לא התקבלו על ידי המשיב.

2.       עיקר העובדות הדרושות לעניין

בתאריכים 16.12.07 ו- 1.12.07 הוציאה המערערת, העוסקת במתן שירותי מחשוב, שתי חשבוניות זיכוי לחברת נוקיה סימנס, שסכום המע"מ הכולל בהן הינו 77,240 ש"ח (להלן: " חשבוניות הזיכוי"). המשיב עודכן על הוצאת חשבוניות הזיכוי על ידי המערערת, אך סבר כי הן הוצאו על ידי המערערת שלא כדין. על כן, הוציא המשיב למערערת ביום 3.5.11 את השומה לתקופת דו"ח נובמבר - דצמבר 2007. השומה נשלחה למערערת, באמצעות מכשיר הפקסימיליה, סמוך לאחר המועד שבו ניתנה.

ביום 2.1.12 הגישה המערערת מכתב השגה על השומה. ביום 31.1.12 שלחה המערערת למשיב מכתב נוסף, אשר הוכתר על ידה בכותרת "השגה מטעמים מיוחדים", בו ציינה המערערת כי היא ידעה על השומה באיחור (שני המכתבים יכונו להלן יחדיו: " ההשגה").

ביום 28.2.12 נדחתה השגת המערערת לאור האיחור בהגשתה, ומאחר שלא הוצג כל טעם מיוחד לאיחור זה.

ביום 15.3.12 נחתם הסכם תשלומים בין המערערת לבין המשיב (להלן: " הסדר התשלומים"), ולפיו התחייבה המערערת לשלם את הסך 104,410 ש"ח, המהווה את סכום השומה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בתשעה תשלומים החל מיום 12.4.12 וכלה ביום 12.12.12. להבטחת ביצוע הסדר התשלומים הפקידה המערערת בידי המשיב המחאות לפי מועדי הפירעון של הסדר התשלומים.

כחודשיים וחצי לאחר שנחתם הסדר התשלומים כאמור, ולאחר שנפרעו מספר תשלומים לפיו, הוגש הערעור שלפניי, העומד עתה להכרעה.

3.       הערעור

על דחיית ההשגה, הגישה המערערת את הערעור נשוא פסק הדין.

עמדת המערערת

המערערת טענה בערעור כי חשבוניות הזיכוי הוצאו על ידה בעקבות הסכם מכירת פעילות החברה לאחד משותפיה שפרש, מר רמי שפט (להלן: " שפט"), וכי היא מעולם לא סיפקה שירות לחברת נוקיה סימנס, שאליה יצאו חשבוניות הזיכוי; השירות ניתן לאחר מכן על ידי שפט או על ידי חברה מטעמו, ללא כל קשר למערערת, כפי שאושר, לטענת המערערת, על ידי שפט בעצמו; חשבוניות הזיכוי נעשו בתיאום מלא עם המשיב, שאף ביצע למערערת ביקורת ספרים בחודש אוגוסט 2008, בסיומה לא רק שלא קבע המבקר מטעם המשיב, מר יהודה אשר (להלן: " המבקר"), כל ממצא מחייב לחובת המערערת, אלא שהוא אף אישר את תקינות חשבוניות הזיכוי. על כן, לשיטת המערערת, המשיב לא היה רשאי להוציא את השומה, שעה שזו האחרונה הסתמכה על תוצאות הביקורת, ממנה עולה כי הזיכויים הוצאו כדין.

המערערת מוסיפה וטוענת, כי השומה לא הומצאה לה על ידי המשיב, זאת חרף מאמצים רבים וניסיונות לקבלה; גם החלטת המשיב הדוחה את ההשגה לא הומצאה לה במועד, ומכאן האיחור בהגשת הערעור. לטענת המערערת, המדובר במחדלים שניתן לכפר עליהם תוך חיובה בהוצאות. 

באשר לחתימתה על הסכם התשלומים, טוענת המערערת כי היא נאלצה לעשות כן, וכי אין לראות בכך ויתור על טענה מטענותיה.

עמדת המשיב

המשיב בתשובתו לערעור, טען כי תמורת החשבוניות שבגינן הוצאה שומת העסקאות שולמה לחשבון הבנק של המערערת, עובדה שהמערערת אינה חולקת עליה;  המערערת לא השיבה לנוקיה סימנס את הכספים ששולמה לה, והעסקה נשוא החשבוניות לא בוטלה, כך שמטרת חשבוניות הזיכוי הייתה שלא לדווח למשיב על התקבולים; שפט היה שותף אצל המערערת בעת הוצאת החשבוניות וקבלת התמורה בגינן, כפי שעולה מעדותו אצל המשיב מיום 22.7.10; המערערת לא המציאה כל אסמכתא בתמיכה לטענה לפיה נאמר לה על ידי המבקר כי חשבוניות הזיכוי תקינות, ובכל מקרה עמד למשיב פרק זמן של חמש שנים להוצאת השומה.

בנוסף לאמור לעיל, הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף. נטען, כי ההשגה הוגשה זמן ניכר לאחר תום 30 הימים הקבועים בסעיף 82(א) לחוק מס ערך מוסף להגשת ההשגה, וכי זכות המערערת להגשתה חלפה ביום 5.6.11. למצער, משראתה המערערת כי ההשגה לא תוגש על ידה במועד הנקוב לכך, היה עליה להגיש בקשה להארכת המועד, אלא שגם זאת לא עשתה המערערת.

כן נטען, כי יש לדחות את הערעור לאור האיחור במועד הגשתו, כאשר לטענת המשיב, המערערת ידעה על אי רישום ההשגה, לכל המאוחר, ביום 8.3.12, עם מסירת ההחלטה לידי רו"ח קופמן אדוארד מטעמה (להלן: " רו"ח קופמן"), ומכאן שאף זכות זו חלפה ביום 8.4.12, כקבוע בתקנה 2(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), התשל"ו - 1976 (להלן: " תקנות מס ערף מוסף").  

המשיב טוען עוד לחוסר סמכות, כאשר לשיטתו כלל לא היה מקום להגשת הערעור בנסיבות המקרה, שכן אין כל החלטה בהשגה שעליה ניתן לערער.